אמת מארץ תצמח Arts and Crafts

מה היא החייאה של גופן? שאלה חשובה זו עומדת בבסיס המחקר, שנקודת המוצא שלו היא השאיפה לחדש את הגופן המוכר בשם ׳דרוגולין׳. נבחן את ההיסטוריה של הגופן כדי להתחקות אחר המהלכים שהובילו לעיצובו, ולהעמיק ולדייק את יישום העיצוב החדש – את ההחייאה עצמה. לשם פעולת החייאה יש לעבוד עם חומר מקור היסטורי, כזה שנוצר בטכנולוגיה שאינה בשימוש עוד. השינויים הטכנולוגים עומדים בבסיס העבודה, שכן הם מובילים להבדלים עיצוביים. חידוש של גופן היסטורי לטכנולוגיה עכשווית מחייב התאמה ובחינה מחדש של אלמנטים עיצוביים, מוסכמות ושימושים. חקרנו גופן שעוצב לדפוס בלט, סדר־יד מכני, טכנולוגיה שאינה בשימוש כמעט מאה שנים. הגרסה המחודשת, הדיגיטלית, מתבססת על חומרי מקור שנציג וכן על ההבנה את הסיפור ההיסטורי ואופני התעצבות הגופן.

עיצוב האות התרחש בתחילתה של תקופה סוערת בתולדות מלאכת הספר. בגרמניה בתחילת המאה ה־20 עיצובם של ספרים ואותיות הושפע מהתיעוש המואץ מצד אחד, ומתנועת ה־Arts and Crafts האנגלית מצד שני. עם הוזלת הדפסת הספרים הגיעה גם הירידה באיכותם, ובעקבות כך התהוותה תנועת נגד ששאפה למצוא פתרונות חדשים ומתאימים לטכנולוגיה החדשה, כאלו שלא יפגמו באיכות הדפוס וביופי הספר.תמורות אלה הובילו, בראשית המודרניזם, לעיצוב אותיות שלהן אסטתיקה חדשה, תעשיתית ומודרנית, שהתרחקה מצורת האותיות הנכתבות ביד. אולם ברגעים האחרונים שקדמו ל״טיפוגרפיה החדשה״ והמודרניסטית, אותיות עוצבו על בסיס צורות מוכרות מכתבים עתיקים שהותאמו לטכנולוגיית הדפוס העדכנית דאז. רבות מאותיות אלה התבססו על האות העברית מהמאה ה־19.

העמדת האותיות הסרוקות מהמקורות השונים אלו לצד אלו חשפה שינויים קטנים בין הגרסות. דרך השינויים עלתה שאלה מהותית, שהמשיכה להוביל אותנו במחקר – מהו בעצם המקור? האם האות המקורית היא זו שעוצבה על נייר לחריטה, או המטריצה-האימה של אותיות הבלט; אולי הפטריצה, שגולפה בברזל על ידי חותך־האותיות היא־היא המקור, או אולי אות הבלט עצמה הינה המקור; או שמא בכלל האות שהודפסה על הנייר – התחבטנו בשאלת ׳מקוריות׳ המקורות שברשותינו. הצילום במיקרוסקופ הבהיר כי כל אות מודפסת שונה במעט, בשל תנועת הדיו על הנייר. כשחומר המקור שעמד לרשותינו הוא הפריט המודפס – חיפשנו את ההדפסה הכי איכותית, האות הכי גדולה, הסריקה הכי מתקדמת. אלו אפשרו לנו להתקרב לצורה האמיתית, ה״מקורית״, ביותר. את דוגמת ההדפסה הטובה ביותר מצאנו בשלב זה בארכיון שוקן; זוהי דוגמת ההדפסה שהתקבלה מדפוס דרוגולין לקראת הוצאת כתבי ש״י עגנון בשנת 1927, ונדפסה על נייר באריט (Barit) איכותי ביותר, שסופח את הדיו במהירות ומציג צורת אות מדוייקת. מהלך העיצוב החל לאחר סריקת החומרים השונים. הקפיצה הטכנולוגית בין דפוס בלט לגופן דיגיטלי מאפשרת דיוק אבסולוטי שלא קיים בטכנולוגיות דפוס מכניות, בהן חומר פוגש חומר על גבי נייר. הריבוי הצורני הניואנסי שקיים בדפוס בלט

מעצם היות האותיות חומר ממשי שמייצר אות מודפסת דרך מגע עם דיו ונייר, שתכונותיהם משפיעות גם הן, מוביל לריבוי צורני ומצריך הכרעות עיצוביות בתהליך ההחייאה. התמודדנו עם כך באמצעות שימוש במה שנקרא לו ״ממוצע ויזואלי״: הנחה דיגיטלית של סריקת אותיות שונות אחת מעל השנייה ויצירה באמצעותן של קווי מתאר ממוצעים לכל אות. המטרה הייתה להגיע בעיצוב לאותו המרקם והצבע הטיפוגרפי שקיים בהדפסה בקטלוג המקורי. בשלב זה, ולפני מציאת אותיות הבלט, עשינו שימוש בפרקטיקה של ״ממוצע ויזואלי״ ובחירה מתוכו של צורה, כתשובה לשאלת המקור. הגופן הדיגיטלי הצריך דיוק צורני גם ביחס לשימוש הרווח בו: כלומר בהצגה על מסכים ולא רק כאות לדפוס. צורת האות הנבחרת היא התוצר של כל אלו, תוך כדי חשיבה על העקרונות העיצוביים של הגופן ההיסטורי ויצירת מראה האות הרצוי. את עיצוב הגרסה האנגלית לגופן, שלא קיימת בחומרי מקור, ביססנו על מודלים לטיניים דומים יחד עם שימוש במוטיבים הצורניים של הגופן העברי, ליצירת התחושה והאופי של ׳דרוגולין׳. רובד נוסף שנכנס לעיצוב גופן ׳דרוגולין׳ המחודש נוגע למושג הגדלים האופטיים, שמגיע מדפוס הבלט. הדפסת דפוס בלט בגדלי אות שונים הצריכה את חיתוכן בנפרד. כיוון שכל גודל אות מודפס נקלט בעין באופן שונה, הוא מצריך התאמה של פרטי האות.